במצבים הנחווים על ידי האדם כמצבים מסוכנים, הגוף יגיב באופן אוטומטי על ידי אחת משלוש התגובות הבאות: לחימה, בריחה או קפיאה (Fight, Flight or Freeze: FFF). תגובות אלה מובנות עמוק בתוך המנגנון ההישרדותי שלנו, ואין לנו שליטה עליהן. אם הגוף יבחר להגיב בלחימה או בריחה, רוב הדם והחמצן יזרום לגפיים ולקבוצות שרירים גדולות כהכנה לפעילות, ומערכות אחרות (כמו מערכת העיכול) יקבלו עדיפות מישנית. אם הגוף יבחר לקפוא, הגוף יגיב באופן כזה שלא נחווה כאב ונרגיש מנותקים מהגוף בעת האירוע.
כאמור אין לנו שליטה על איך הגוף יבחר להגיב במצב שאנו נחווה כסכנה. כן יש לנו אפשרות להכיר ולהתמודד באימונים עם מצבים שהיינו חווים כסכנה קודם לאימון, ובכך להוריד את הסיכוי שאם ניתקל במצב דומה בזמן אמת נחווה אותו כסכנה. כשאנו מכירים מצבים מסוכנים ויודעים שביכולתינו להתמודד איתם, הם כבר פחות מפחידים אותנו, ואז כשניתקל בהם בזמן אמת, יורד הסיכוי לכך שהגוף ייכנס למצב של בחירה באחד מהמצבים לחימה-בריחה-קפיאה, ונוכל להגיב באופן מודע ללא התערבות של המנגנון ההישרדותי האוטומטי. כשמגיבים באופן מודע ולא אוטומטי, יש לנו יותר שליטה על התגובה ועל התוצאה.
אימון סדיר באמנויות לחימה, שמשלב עבודה חופשית כחלק חשוב באימון, חושף אותנו למצבים שונים של קרב בסביבה בטוחה ומאפשרת, נותן לנו להתמודד עם מצבים קשים, ומאפשר לנו לגלות שאנו חזקים ומסוגלים להתמודד עם האתגרים שניצבים בפנינו.
[…] בני האדם לא יודעים אפילו לשחות". חוסר האונים מוביל לפחד ולתגובה הישרדותית, ולא לתגובה יעילה […]